היום מלאו 90 שנה להולדתו של אחד המיתוסים הבלתי מעורערים בהוליווד, נורמה ג'ין בייקר, הידועה יותר בשם הבמה שלה. מרלין מונרו. אחת האגדות שעזבה אותנו המאה העשרים ושזוהרה בקולנוע, במידה פחותה בעולם השיר. בנוסף ליופיה המסנוור, היום אנו זוכרים אותה בזכות אחת התכונות שייצגו את האמנית בצורה הטובה ביותר: הטבעיות שלה, הרעננות והענווה שלה כמו גם היחס האדיב שלה לתקשורת ולעיתונות.
זה היה בעין ההוריקן והיום זה ממשיך להיות למרות שהוא עזב אותנו יותר מ -50 שנה. לאורך הקריירה המפוארת שלה התעוררו אינספור הנחות שהטילו ספק בנטייה המינית שלה, מנת המשכל שלה, מערכת היחסים שלה עם קנדי, ואפילו את נסיבות מותה, אם כי כמובן זו התעוררותה המקצועית שמזניקה אותה למוות. זה נקודת ציון אמנותית, כמו גם סמל של אמנות ואסתטיקה. היום אנו נזכרים בצילום שלו, ה- סדרה שחורה, שהתממש בידו של הצלם מילטון גרין והפך ליצירתו הטובה ביותר. רצף של דימויים המספיגים אותנו בתמצית האמן, ומוצגים ברקע שחור אבוד מאוד מרמז ואשר באופן פרדוקסאלי מעניק לגיבור כוח וכוח רב יותר. וזה שלא היה צורך בבמה נהדרת, אווירה נהדרת, עם נוכחותה של מרילין ניתן היה להשיג תוצאה מרהיבה, הנה ההוכחה. למרות שהיום אספנו מבחר של תצלומי הזכוכית המרכיבים את האוסף המפואר הזה, כאן תוכלו לגשת ל סדרה שלמה.
