הכל שילוב או רמיקס של דברים אחרים. על רעיון זה מגנים אמנים כמו קירבי פרגוסון המאשר כי יצירה שנוצרה היא פרשנות מחודשת של יצירות קיימות אחרות, כך שכל מה שאנו יוצרים הוא תוצר של סדרת השפעות ובדרך זו המושג "חדש" לפי הבנתנו אינו קיים. למעשה אנחנו לא צריכים להסתכל רחוק מדי בכדי להבין זאת. כרזות סרטים הן דוגמה טובה מכיוון שהן ספוגות בכל מיני קלישאות ומושגים שחוזרים על עצמם שוב ושוב תחת פרצופים שונים וכמה ניואנסים שונים, אם כי הרעיון והרעיון העיקרי תמיד חוזרים על עצמם.
פרגוסון אומר משהו מאוד מעניין: רעיונות נתפסים כקניין, כמגרשים ייחודיים ומקוריים או "חבילות" שיש להם גבולות ברורים מאוד. אולם בשבילו הרעיונות לא כל כך מסודרים והם למעשה מרובדים, שלובים זה בזה והם מקושרים ומסתבכים זה עם זה.
דמות בודדת שנראית מאחור ומלווה בדרך כלל רק בנשק המועדף עליו.
פנים גדולות על דמויות קטנות יותר וברקע נופים.
דמות אחת הנתמכת על ידי אחרת. גב לגב ובפרופיל לצופה.
תו אחד או יותר (בדרך כלל זכר) הממוקמים בין רגליה של אישה.
שתי דמויות החולקות את אותה המיטה.
עין אחת (משמשת בעיקר לסרטי אימה או מותחנים.
שימוש כללי בגוונים כחלחלים.
שימוש בשחור לבן עם ניגודיות גבוהה לסרטי פעולה וסצנות פשע.
דמות העוברת בסביבה אורבנית ועם גוונים כחולים.
יצירת פנים של דמות באמצעות אובייקטים ואלמנטים אחרים.
שימוש בנשים הלבושות באדום כטענה פרסומית וסמל לתשוקה.
לכסות או להסתיר את המבט והעיניים של הדמויות שלנו כדי ליצור תככים.
דמויות קדמיות עם כותרות ואותיות חופפות.