תומאס רומיין הוא האב שהצליח להשתנות הציורים המקושקשים של ילדיכם לאיורים אמיתיים עם דמויות ראויות לציון. וגם אם נגיד "שרבוטים", האמת שרעיונותיהם של הקטנים ביותר בבית פשוט נהדרים.
מבוגרים המלמדים צעירים יותר, כגון זה קרה עם האסטרונום הגדול הזה והשמיכה המיוחדת ההיא. משהו דומה לרומיין ובנו והדמויות ההם כל כך מרשימות שהוא מסוגל לייצר את מוחו וכושר ההמצאה של ילד בגיל כה צעיר.
כמעט יכולנו להתקשר לאלה ציורים מקושקשים כמושגים ורעיונות כך שהאב לוקח עיפרון ביד ומתחיל לתת לו מראה בוגר יותר ואליו אנו רגילים עם אותם גיבורי העל; אנו משאירים שוב קישור למחווה שנעשתה לאחד ההורים למין זה.
כפי שהאב מציין, לציור יש קושי ולוקח שנים לתרגל את זה כדי שיהיה ברמה טכנית טובה. אנחנו יכולים לדבר על פרספקטיבה, קומפוזיציה, אור והיבטים רבים אחרים שיש לשלוט בהם כדי להיות עצמאיים לחלוטין בציור.
שתמיד יהיו טריקים, כמו קח את הרעיונות של ילדיך ולהפוך אותם לגיבורי על, אבל זה תמיד יידרש מאמץ ומעט מיומנות וכישרון.
כפי שהוא טוען, ישנם כמה כללים. הם אלה שמציעים את הנושאים אלא אם כבר אין להם השראה. צבע הוא גם מאוד חשוב והרישומים שלך צריכים להיות צבעוניים. זה חלק מהעבודה שלך. כמו האב, הוא תמיד יחליט אילו רישומים יהיו שהוא יהפוך ברמתו הגדולה בציור.
אנחנו משאירים אותך עם האינסטגרם שלו סעיף שתוכל לעקוב אחר המסע של האב הזה והציורים של ילדיכם הפכו לכל מיני דמויות אנימציה.
מהמם. באיור השני, וחשיבה על ישעיהו 45 6-7 אפשר להבין שילד שעדיין לא (כך) אינדוקטרני מסוגל יותר לממש את הטבע האמיתי של "אל".
כמובן, פרשנויות של מבוגרים לאיורים של ילדכם טובות מאוד. גרסה "מציאותית" יותר בתוך העולם הקסום, כמובן. עם זאת, אני עומד במקור המקורי, נראה לי שהם מספקים יותר חופש פרשנות. להמשיך לצייר את שניהם, וזה נפלא! ברכות.
נצטרך לראות איך הם יציירו כשהם גדולים יותר. הם בטוח עוברים את האבא!