מסוכן, אתרי, קדוש, נשגב. אלה כמה מהמלים שפגעו בנו כשאנחנו מסתכלים על סדרת הצילומים הזו שהצלם נותן לנו קתרינה פלוטניקובה. זהו פרויקט ייחודי שלוקח צילום טבעי לשטח שלא נחקר ולא יוצר קהילה בין המין החי לאנושי. סוג של אווירה אינטימית מלאת רוך שמייחס את המונח פרא ומלכד את כל גיבוריו תחת מעטה משותף: תחושת האחווה, האיחוד והחיבה.
בכל התמונות מופיעות דמות נשית נוכחת. נשים ש הם בולטים בפגיעות שלהם, בעדינות שלהם, אך יחד עם זאת הם רגועים, שלווים. מה שעלול להפוך למפגש מבשר טוב בין יצורי בר ונערות צעירות אלה, הופך בסופו של דבר לדיוקן מתוק שהופך אותנו בהכרח לעדים לסיפור חורף יפהפה, ירוק וטרנסצנדנטי.
זה מוביל אותנו לשאול את עצמנו שאלות כמו ... עד כמה בעלי חיים אלה יכולים להיות פרועים? עד כמה הם יכולים להוות איום על בני האדם?? וכמובן הדילמה הנצחית: האם יש לבעלי חיים רגשות או אפשרויות לחוש אהבה לכל ישות אחרת? בהתאם לכך, ברצוני להמליץ על סרט תיעודי בשם כדור הארץ ושבשבילי באופן אישי זה גרם לי לשנות באופן קיצוני את מושג החיה וגם את זה של להיות אנושי.
http://youtu.be/PCU1WUQXMbs
ברור שפרויקט זה בוצע עם אנשי מקצוע המתמחים בהתמודדות עם בעלי חיים כדי להבטיח שאף אחד לא יקרה תאונה כלשהי. לבעלי החיים לא נגרם נזק כלשהו, כמובן, שניגש מיד לקבוצה בסקרנות ובשלווה רבה. מדהים, נכון?
פשוט יפהפה